פסק-דין בתיק עפ"ג 59808-06-13

השופטת ת' שרון-נתנאל :

האישום והערעור

1.         לפנינו ערעור המדינה על גזר הדין, מיום 19.5.2013, שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כבוד ס. הנשיא השופטת א. קנטור), בת.פ. 18531-07-2 (להלן: " גזה"ד").

בבימ"ש קמא הואשם המשיב והורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, על פיו תוקן כתב האישום והצדדים טענו לעונש באופן חופשי. כן סוכם בהסדר הטיעון, שהנאשם יבקש כי יוכן תסקיר שירות מבחן לענין העונש ואילו המאשימה תתנגד לכך.

הנאשם הואשם בכך, שביום 7.7.12, לאחר ששתה מספר כוסות של משקה אלכוהולי, הוא ניגש אל המתלונן, אשר ישב על ספסל בגן ציבורי, ביחד עם ידידתו, וביקש ממנו לסור עימו הצידה מאחר שהוא רוצה לשוחח עימו.

משנעתר המתלונן לבקשתו, שאל אותו המשיב מדוע הוא עונד עגילים והאם הוא "הומו". כאשר המתלונן השיב לו שאין זה עניינו, אחז המשיב בחזקה במכנסי המתלונן והפשיל אותם בכח מגופו, תוך שהמתלונן דוחף את המשיב מעליו.

בתגובה לכך, תקף המשיב את המתלונן באמצעות שבר זכוכית שאחז בידיו וגרם לחתך בין שתי עיניו של המתלונן, במצחו ובאפו. כתוצאה מכך נגרמה למתלונן פציעה בדמות חתכים ותלישת עור באורך של 5 ס"מ במצחו ועד גשר האף. הפצעים נשטפו בחומרי חיטוי ונסגרו בתפרים ובסיכות ונמסר למתלונן כי יתכן ויידרש לטיפולים נוספים וכי תיוותר על פניו צלקת.

2.         בגין האמור לעיל הואשם המשיב, בכתב האישום המתוקן, בעבירה של פציעה כשהעבריין מזויין - עבירה על סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.         לאחר שהמשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורתה השופטת קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן, תוך שהיא מציינת: " לטעמי יש מקום לבחינת הליך של 'צדק מאחה', כפוף להסכמת המתלונן והנאשם" (החלטה מישיבת יום 22.10.12).

שירות המבחן בחן אפשרות לקיום הליך של צדק מאחה והמשיב נמצא על ידו מתאים לכך, אולם ההליך לא בוצע עקב חוסר שיתוף פעולה מצד המתלונן.

בישיבת יום 18.2.13, לאחר שהתקבלו תסקירי שירות המבחן, אשר המליץ על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, הופנה המשיב לממונה על עבודות השירות, לשם קבלת חוות דעתו, תוך שביהמ"ש ציין במפורש, כי " אין בהפניה משום קביעת עמדה לגבי העונש שיוטל בסופו של דבר".

בנוסף, הוגשה הצהרת קרבן העבירה, על פיה נותרו למתלונן צלקות בולטות באף ובמצח, דבר הגורם לו חוסר נעימות ופוגע בביטחונו העצמי. כמו כן מציין המתלונן, כי הרקע לתקיפה, שהיה רקע מיני, גרם לו לפחדים ולבושה והוא נרתע מלצאת לבדו מהבית, מחשש שמא ייפגע שוב.

4.         בימ"ש קמא קבע כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה הוא בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל וגזר על המשיב את העונשים כדלקמן:

א.         6 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות.

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים, לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

ג.          צו מבחן לתקופה של 18 חודשים, במהלכה ישולב המשיב בתכנית טיפולית ייעודית.

ד.         פיצוי למתלונן בסך של 20,000 ש"ח.

5.         ביצוע העונש עוכב עד למתן פסה"ד בערעור.